מתן אברמוביץ

מתן אברמוביץ, בנם של גלית ומוטי ואח צעיר לנדב ודנה, נולד בה' באייר תשס"ד, 25 באפריל 2004 — יום העצמאות ה־56 למדינת ישראל. כבר מיום לידתו נקשר שמו לרגעים של משמעות, זהות ואהבת הארץ, וברית המילה שלו נערכה בסמוך לחג מתן תורה.

את שנות ילדותו הראשונות עבר באור יהודה. כשהיה בן שש, עם עלייתו לכיתה א', עברה המשפחה לסביון, שם גדל והתחנך עד כיתה ט'. בהמשך בחר ללמוד בתיכון מית"ר בגני תקווה, ובכיתה י"א עברה משפחתו להתגורר שם. מתן למד במגמות כימיה ומחשבים, והיה נער חכם, מוכשר ובעל מוטיבציה גבוהה. הוא ידע להציב לעצמו מטרות, להבין שהדרך אליהן תלויה בו, ולהשקיע בדברים שהיו חשובים לו ללא פשרות.

כילד אהב מאוד לבנות בלגו ולשחות. במהלך שנות התיכון פיתח אהבה גדולה למוזיקה: הוא החל ללמוד לנגן על תופים, בנה לעצמו אוסף תקליטים גדול ומשמעותי, ויצר פלייליסט בן מאות שירים בספוטיפיי. לצד המוזיקה, אהב להתאמן בחדר כושר, לרוץ, להתחבר לים ולטבע, ובעיקר להיות עם האנשים שאהב. בכל פעם שחזר מהצבא נהג לקנות לעצמו תקליט חדש, ללכת לים, לצאת לפיקניק בטבע עם שישיית בירות, לנגן ולהיפגש עם חבריו הטובים.

מתן ידע לחיות באמת. הוא ידע ליהנות מהרגעים הקטנים — משקיעה מול הים, ממפגש עם חברים, משיחה טובה, ממוזיקה, מטבע, ומבירה שנפתחה בדיוק בזמן הנכון. עבורו, בירה הייתה הרבה מעבר למשקה; היא הייתה סמל לרגעים הפשוטים והיפים של החיים: לצחוק, לחופש, לחברות ולזמן שלא ממהרים בו לשום מקום. חבריו מספרים כי לאחר שסיים את כוס הבירה שלו, נהג בחיוך לסיים גם את הכוסות של אלו שלא הספיקו לסיים את שלהן. האהבה שלו לים, לאנשים ולרגעים הקטנים שנשארים בלב, ממשיכה לחיות בכל לגימה.

מתוך אותה רוח נולדה "בירה מתן" — כדי להרים כוס ביחד איתו; לאדם שידע להזכיר לכולם לעצור לרגע, ליהנות מהדרך, להיות עם החברים, ולחיות את החיים כמו שצריך.

את שירותו הצבאי החל מתן בקורס טיס. לאחר עשר טיסות שוחרר מהקורס, אך גם מול שינוי הדרך לא בחר בדרך הקלה. אף שהוצעו לו תפקידים רבים, הוא החליט להמתין למיוני סיירות, החלטה שהובילה לדחיית שירות של כשלושה חודשים. במיונים נבחר להמשיך ולשרת ביחידה מיוחדת ומסווגת בחיל השריון — מלא"ר, "מלך האריות".

מתן אהב מאוד את הטנק ואת השירות ביחידה, והיה גאה להשתייך אליה. הוא סיים טירונות, קורס מקצועות וקורס מפקדי טנקים, ובמהלך ההכשרות שהה מספר פעמים ברצועת עזה במסגרת מלחמת חרבות ברזל. עם סיום קורס המפקדים בחר לפקד על חיילים בקורס מקצועות ולהיות "גנן", ולאחר מכן יצא לקורס קצינים. לאחר קורס הקצינים הוצע לו להישאר בבית הספר לשריון ולהדריך, אך מתן התעקש לקחת על עצמו תפקיד מבצעי משמעותי — להוביל צוות לוחמי מלא"ר בלחימה בעזה. לימים נודע הצוות כ"צוות אברם", כשם שמתן נקרא עוד מימי התיכון.

כקצין שריון ביחידת מלך האריות, כמפקד טנק וכמפקד צוות, מתן הוביל בשקט ובענווה. הוא היה לוחם אמיץ, אחראי, מסור ונחוש, אדם שפעל מתוך חברות עמוקה, אהבת הארץ ותחושת שליחות. הוא היה מפקד אהוב, אבל גם בן, אח וחבר אהוב לא פחות — ערכי, צנוע, עוצמתי, אוהב חיים, ובעל שקט פנימי וחיצוני שבלט בכל מקום שבו היה.

מתן נלחם בעזה יחד עם חבריו לצוות אברם: גדי קוטל, עמית רגב ואורי למד. הם נפרדו מאיתנו יחד ב־8 בספטמבר 2025, בעת שהטנק שלהם הוצב בעמדת שמירה מחוץ למגנן בפאתי ג'באליה שבעזה, תוך שהם מגינים על בסיסם ועל חבריהם. רוחם, אומץ ליבם וחברותם מהווים השראה לכל מי שהכיר אותם.

מתן ממשיך לחיות בלב משפחתו, חבריו וכל מי שזכה להכירו — בשירים שאהב, בים, בטבע, בצחוק של חברים, בכוס בירה שמרימים יחד, ובדרך החיים שהשאיר אחריו: לעצור לרגע, ליהנות מהפשטות, לאהוב עמוק, ולהיות שם בשביל האחר.